אני חורג כאן מהסדר הכרונולוגי של הבלוג כדי לענות על פירוש שעלה בדיון בפייסבוק. אשים אותו שוב כשנגיע אליו- ב"ה, אך בנתיים מקווה שזה לא יהרוס לאף אחד דבר…
כפי שראינו חל שינוי אחד אצל יעקב לאחר שנולד לוי- ושינוי נוסף כאשר יוסף נולד. יעקב סבור שיוסף הינו ממשיכו, ולכן חייב לגדול בכנען. יתכן שמראש יעקב סבר שמרחל יבוא הממשיך, ולכן ברגע שנולד לו הילד ממנה- היה מוכן לתזוזה.
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן
אלו תולדות יעקב- ומדברים על יוסף. יוסף- הוא התולדה של יעקב. הוא הנושא. בגיל שבע עשרה הוא היה רועה את אחיו בצאן. היה רועה- בסדר, זה תפקיד. את מה הוא היה רועה? גם את הצאן- בסוף המשפט- אבל גם את אחיו. הוא רעה גם את אחיו הגדולים ממנו- וכנראה שלא היה להם פשוט וקל, ביחוד לאור העובדה שזה גרם לידיעה שהוא- כנראה- ממשיך השושלת, ולא הם.
וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו
קודם כל- מי הם בני בלהה ובני זלפה (שכאן נתפסות לא כשפחות אלא כנשים לכל דבר)? נבדוק:
וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל, דָּן וְנַפְתָּלִי. וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה, גָּד וְאָשֵׁר
דן, נפתלי, גד ואשר. מה הוא עשה איתם/להם? נער…
בתפיסתם הוא נער. בתפיסתם- הם לא ראו את ה"סכנה" להגמוניה שלהם. הם לא ראו אותו כממשיך הדרך- כי אולי הם לא יכלו לקלוט את נושא השושלת והדרך. אולי לכן צויין שהם בני השפחות- ולא בני לאה ורחל. אולי רק בני לאה ורחל נחנו ביכולת ההבנה העמוקה יותר- בתודעה הגבוהה יותר, ולמרות שגם שאר השבטים הינם לחלוטין חלק מבני ישראל- כעיקרון, יכולת המודעות שלהם אינה מקפת כמו של שאר בני יעקב.
וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.
דיבתם של בני השפחות או של כל אחיו? אם המשמעות של הוצאת דיבה זהה אז והיום- הרי יוסף מספר לאבא מה לא בסדר אצל הילדים שלו. לא רק את האחים הוא מנסה לחנך- אלא למעשה גם את אביו! שים לב, יעקב, יהודה לא מקפיד על X, והחולשה של לוי היא Y. יוסף מצפה מיעקב לבצע שינויים, לתקן את עצמו ואת דרך חינוך אחיו. זו לא הלשנה במטרה של הבאת עונש, אלא על מנת לתקן. כוונתו טובה- האם דרכיו רצויות?
וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ
אז יוסף מביא דיבתם של כל אחיו- וישראל מעדיף אותו מכל בניו.
ראינו שעוד בחרן יעקב מעניק חשיבות יתרה ליוסף. גם כאן הוא חוזר על המשמעות הנ"ל- אבל בתוספת הסבר- כי בן זקונים הוא, לו.
מה זה בן זקונים? אנחנו יודעים שיש בן צעיר מיוסף- בנימין- השאלה היא האם הוא כבר נולד אז?
כן, ולכן- בן זקונים אינו בן "קטן" לעת זקנתי. אפילו שניהם מאותה אמא- כך שאין שום אפשרות לבן זקונים בפירוש העכשווי שלו, אולי עצם הולדת ממשיך השושלת (לדעת האב) הופכת את האב ל"זקן"? מזיזה אותו שלב באילן המשפחתי?
נראה שאצל יוסף זה לא נכון, אלא אם יוסף היה אמור להיות ממשיך השושלת אך דבר מה השתנה. אך גם זה לא נכון כי ראינו שהולדת לוי גרמה לשינוי משמעותי ביחס יעקב ללאה ולכן- כבר מלידתו לוי היה שונה מאחרים. משמע- יוסף לא היה אמור להיות ממשיך השושלת ולכן- לא פירשנו את המונח "זקונים" באופן משביע רצון. הפירוש הפשוט יהיה שבן זקונים הינו בן "מפתיע"- עקב הגיל של ההורים- אבל אז גם בנימין היה אמור להיות בן זקונים ויצחק גם, ויתכן שרק עקב מות אמו לא נזכרה העובדה שהיה בן זקונים. מכל הנ"ל יוצא שאיננו יכולים לפרש כראוי מהו "בן זקונים".
אבל פירשנו כבר בלידת יצחק שבן זקונים הוא בן מפתיע בהגיעו- ובהחלט יוסף הפתיע את יעקב, ואולי אפילו את רחל- בהגיעו.
וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.
בגלל שהוא הנבחר ע"י יעקב- כתונת הפסים שישראל עצמו עשה לו- נועדה להוות סימן היכר לכך שישראל עצמו מכיר בהיותו של יוסף הבן הנבחר.
והאחים- כולם, לא משנה מאיזו סיבה, באיזו רמת מודעות- מתוסכלים מכך.
וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו–וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.
כל דבריהם איתו היו ההיפך משלום- או בכלל לא היו. אבל לדבר איתו בדרכי נועם, כאדם אל חברו- לא היו יכולים.
וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו
בינתיים- שום דבר נורא. יוסף חלם וסיפר לאחיו, חוץ משאלה אחת- האם יוסף היה מודע לשנאתם של האחים אותו? האם הוא מנותק מהמציאות?
וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ.
ואכן- הם רק שנאו אותו יותר. בגלל שסיפר להם את החלום שחלם.
אהה…לא חלום שבו הוא דרקון מעופף וגמד ירוק מטיל ביצה. לא כזה סגנון של חלומות.
סגנון של חלומות שמדגיש את היותו של יוסף "הנבחר"- ולכן, אפילו מבלי לשמוע את החלום- הם שונאים אותו יותר. לא רק שהם יודעים שישראל מכיר בו כממשיך השושלת, אלא זה מוכח בפועל, כבר בגיל 17. הוא כבר חולם חלומות, כאשר ב"חולם חלומות" הכוונה היא- מקבל הדרכה בחלום.
והם רצו לשמוע את החלום? לא! הספיק להם לדעת שהוא חולם, והם לא יכלו לדבר איתו דברי שלום. אז לשמוע את התוכן עצמו? לא מאת יוסף. הם לא מסוגלים לקבל את המסר מהשליח. הם למעשה מוכנים לאבד את דברי הקב"ה כל עוד הם מגיעים מפי יוסף!
ויוסף- מודע לתפקידו. הוא לא עוזב אותם בשקט.
וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.
הרי משפט כזה, אם היה מגיע מאביהם או מכל אדם אחר- לא היה נתפס בעיניהם כנורא. האגו שלהם, הרצון האישי- הוא שעיוור את עיניהם וסתם את אוזניהם- כפי שנראה מיד.
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה;
אנחנו- הוא לא מוציא את עצמו מהכלל. הוא עובד בשדה בדיוק כמוהם. אבל תוצאות העבודה שלו- שונות, ניכרות, בולטות מעל כל תוצאות העבודה של השאר.
וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.
והעבודה שלכם- נועדה לשרת את עבודתי, כי בחלום הן מקבלות את העליונות של העבודה של יוסף.
והאחים- נוגעים בדיוק בנקודה הכואבת להם:
וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ
כן- זהו בדיוק! לא מלך, לא למשול, אבל כן להיות בולט, שונה, אחר, ממשיך השושלת. הם לוקחים את המסר הארצי ביותר, החומרי ביותר, בעוד יוסף מקבל מסר רוחני להדהים- מסר בו עבודתו חשובה ביותר, יותר משל שאר אחיו.
עכשיו- הם שונאים אותו לא רק בגלל שהוא חולם חלום- אלא גם בגלל תוכן החלום.
וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.
ובחלום הנוסף- הוא לא מתחיל בהססנות, לאט, אלא ישר מטיח בהם:
וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו
וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי.
והפעם- הוא כן מופיע בחלום. הפעם- זו לא העבודה שלו- אלא הוא עצמו. שמש וירח- כאן אין בעיה. אחד עשר כוכבים? מה זה יכול להיות חוץ מהאחים?
אבל מי זה הירח? אם השמש זה אבא- הירח- לא קיים, הרי אמו כבר מתה! ואם כבר אמא- למה לא ארבעה ירחים? או שלושה?
השמש היא מקור האור. הירח הינו השתקפות שלה בלבד, אבל הם מוזכרים בנשימה אחת בחלומו של יוסף.
הירח והכוכבים יכולים להיראות ביחד בשמי הלילה, השמש והירח נראים לעיתים ביחד בשעות היום, אבל השמש והירח והכוכבים כולם ביחד? איך?
יוסף חולם על תופעה בלתי אפשרית, על הימצאות החומר באופן שלא תיתכן בדרך הטבע.
משמע- החומר נשלט באופן מוחלט ע"י גורם אחר, שישפיע עליו וישנה את מהלך דרכו ה"רגילה" כדי לעזור ליוסף. ההשתחוות הינה ההודאה בחשיבות, ובכך שיש צורך לשרת. משמע- החומר ישרת את יוסף כשיזדקק לכך…
אבל למה אחד עשר כוכבים? מקביל לאחת עשרה שנים כטווח זמן? אולי…
ואולי איחוד של כל שבטי ישראל באופן שכמעט מנוגד לדרך הטבע?
לצערינו המוניטין המפוקפק של יוסף אצל האחים גובר על האמת. אנחנו רגילים שהאחים לא יכולים לשמוע את האמת מפי יוסף, אבל כאן, לצערנו, גם אביו הצטרף אליהם:
וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ, אָרְצָה.
גם יעקב נסחף אחרי האחים ולמעשה- מאבד את יוסף האמיתי. יוסף –כמביא המסר, למרות שיעקב אמור לקבל ולכבד אותו ברמה הרוחנית- לא מקבל את ה"קרדיט". כך יוסף לא יצליח לממש את הפוטנציאל שטמון בו ולמעשה זוהי מכשלה למימוש פוטנציאל כלל השושלת. יש צורך בשינוי.
מכירת יוסף שתיכף נגיע אליה- היא לא חטא והיא לא עונש- היא תוצאה של פילוג משפחתי ויותר רחוק- תוצאה של רמיית יצחק ע"י יעקב ורבקה, ושל הסכסוך בין לאה ורחל. יותר מדי שקרים ורמיות, יותר מדי חשבונות, פתוחים ופחות מדי אחדות ואכפתיות הדדית.
הורדת יוסף מצרימה היתה יכולה להיעשות בדרך הרמונית יותר, אבל עקב הפרת ההרמוניה באירועים קודמים- הדרך פחות יפה, פחות נעימה, ותכלול בתוכה תיקון לכל מי שהיה שותף בעיצובה
וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.
איזה דבר אביו שמר? הרי את החלום יוסף סיפר גם לאחים וגם לאביו- אז לא זה נושא הפסוק.
אלא יעקב שומר את מה שבא אח"כ- את הגערה, את חוסר האמונה לעצמו. אותה הוא לא סיפר לאחים ולאף אחד- אבל זה כבר לא משנה. ברגע שהוא הרגיש כך- התהליך כבר החל והשינוי נאלץ להגיע.
"ויקנאו בו אחיו"- על התפקיד שיועד לו, כי בכל זאת- הם רואים שהוא מקבל חלומות, שהוא לובש את כתונת הפסים- ואולי דווקא אם יעקב היה גוער בו בפני האחים- הם היו נרגעים קצת, אבל אסור היה להרגיע אותם. ברגע שיעקב הרגיש כפי שהרגיש, לא היה מנוס מלקדם את המציאות בדרך מסויימת- ועל כן דווקא חשוב היה שיעקב לא ירגיע את האחים בנזיפה פומבית- אלא שהם יוציאו את תוכניתו של הקב"ה אל הפועל- עקב קנאתם.
שני חיי 