יש טרייד אוף

(פוסט זה הינו חיבור בין בלוג שפתחתי לפני מספר חודשים תחת אותו שם מחבר, שנקרא "נוכרתי". לדעתי כאן המקום הנכון יותר לפרסמו, וכך עשיתי, אך על מנת להבינו אני חושש שיש צורך, באישי, בבלוג השני. כמובן שלא בכללי, לכן זו הזמנה אישית לבלוג הנוסף, "נוכרתי". תודה לכל מי שקורא https://mefidorg.wordpress.com/)

יש טרייד אוף בין האישי לכללי, בין העולם הזה לעולם הבא.

הכללי ישפיע על שניהם, גם על העולם הזה וגם על העולם הבא, אבל הכללי לא רוצה להופיע כמו בגן העדן, מחוץ לאדם, אלא דרך האדם. לכן, האישי חייב להיות על מנת שאנו נוכל למלא את רצונו של הקב"ה, והוא שאנחנו נמלא את רצונו. 

אבל הנה הטרייד אוף – יותר מדי רצון אישי מקלקל את הרצון הכללי, אלא אם הם לא סותרים זה את זה.

אז מותר לרצון לסתור את הכללי, רק שאין לו תוחלת במציאות. אין אחיזה. אבל, אם יש כיוון זהה, צורה זהה, דמות, הרי שהרבה מהרצון האישי והכללי יהיו חופפים. 

כלומר, ככול שנעשה את רצונינו כרצונו, זה לא אומר שנחווה אושר עילאי, אלא שנחווה את המציאות כמו שהיא, ללא רצוננו המעוות, אלא על פי רצון בוראינו ובורא עולם. 

מציאות של רצון בהיפרדות, של חוסר אחדות, של אי אמון וחוסר כנות, של שקר וכוחניות. לא כולה כזו, תודה לאל, אבל אין ספק שהעולם מראה אילו קוים החליטו בני האדם לרצות להדגיש. ואני לא גאה ומשתדל לא לקחת חלק בבחירה הזו, באישי הרצון שלי אחר, אבל בכללי אני כפוף כמו כולנו לבחירות המשותפות, הלא מוצלחות, של כולנו. לפחות חלקן.

אז בכללי, אם אני נותן לו לעבור בי, אז זה בדיוק מה שאחוש. את הכללי שהוא לא בשיאו, לא כרגע, ולא מנסה אפילו. ככללי.

אז מה זה להיות אחד עם הכל? זה לחוש את כל הרגשות. את האהבה לכולם, ואת האכזבה מרובם, את התקווה מול כולם ואת המציאות, שלפחות כרגע, מכזיבה. ומה שעושה את זה נכון הוא שגם אילו לא הייתי חש דבר, ומתנתק, המציאות לא היתה משתנה כהוא זה… בכללי. 

ככה הרבה כוח יש לי בעולם 😁בכללי